החלטתי לשתף את חווית הכתיבה וכאן מתחיל תיאור המסע.
בהתחלה לקח לי זמן להתרגל לרעיון שאכתוב ספר.
אחר-כך
הייתי בדיון עם עצמי בשאלה "מי אני שאכתוב כזה ספר?", מול השאלה התעורר
בי חלק שמרגיש צורך לשתף בידע שנאסף אצלי. הפעם הצורך הזה ניצח בדיון.
בהמשך הבנתי שפרסום הספר הוא בעצם שיתוף של משהו
פנימי שלי עם העולם ושוב נבהלתי לכמה זמן.
כשכבר התחלתי לכתוב מצאתי את עצמי די לבד בכתיבה
וחיפשתי שותפים שאוכל להתייעץ איתם, מצאתי את ענת שן שהייתה העורכת הראשית
של הוצאת פראג והיום היא גם מטפלת ומאז היא מלווה אותי בחוויות הכתיבה ומחזקת אותי
כשאני זקוקה לחיזוק.
חיזוק זה היה הדבר הבא שגיליתי שאני זקוקה לו.
הכתיבה התישה אותי, אחרי שעתיים כתיבה הייתי עייפה יומיים, דבר שהלך והשתפר ככל
שכתבתי. כנראה הכוחות והגוף שלי גם הם עברו תהליך התאמה לכתיבה.
זה מדהים שרק התחלתי וכבר יש לי רשימת תודות להוסיף
לספר.
בתקופה הזו אמרתי לידיד שאני רוצה לכוון את המשך
ההתפתחות שלי דרך כתיבת הספר ומיד היקום מילא את בקשתי:
כאשר כתבתי את הפרק של הבעיות שעולות בזוגיות, היה
לי חשוב לכתוב גם כיצד מרגישים במצבים הללו. את רובם חוויתי על בשרי בעבר וזה לא
היה קשה לשחזר את התחושות הקשות. אולם פה חיכתה לי הפתעה, כאשר העליתי את הבעיות
חלקן חזרו והופיעו בזוגיות שלנו, הספר התחיל לצור לנו אירועים בזוגיות ואני יכולתי
לחוש בדיוק מה מרגישים כשהדברים קורים וגם לעקוב אחרי המהלכים שאני עושה כדי לפתור
אותם. את כל זה הכנסתי לספר. באותה הזדמנות גם בזכות הידיעה שהדברים מגיעים כדי
לדייק את הכתיבה שלי וגם בזכות הניסיון הרב שצברתי בנושאים הללו, נראה היה
שהפתרונות הפעם הם יותר מוצלחים מאשר בעבר והזוגיות שלנו התקדמה גם היא בקצב הרבה
יותר מהיר.
גם זה דרש אנרגיה והכתיב את קצב הכתיבה שלי.
כאשר כתבתי את הפרק על כיצד לשמר זוגיות
"זוגיות בת קיימא" יכולתי לראות בבירור מה עדיין אינו בשל בזוגיות שלנו,
גם כאן זו הייתה תובנה לא פשוטה עבורי ושוב יצאנו למסע התקדמות עם הזוגיות שלנו.
כל הזמן הזה היה מאוד מאתגר רגשית עבורי, דבר שעצר
את כתיבת הספר לזמן מה. כל הכוחות שלי הופנו לקידום הזוגיות שלנו. הרגשתי שלא נכון
לי לפרסם דברים שלא הישגנו בעצמנו. גם בשלב הזה דאגתי להיות מלווה ונתמכת ואיני
יודעת כיצד הייתי עוברת את זה אחרת.
עכשיו כבר יותר קל.
