יום שלישי, 5 ביולי 2016

• איזון רוח וחומר בנסיעה לרומניה



בעת כתיבת הספר הזה, וכדי להאיץ את הכתיבה שלו, אני נוסעת מדי פעם לחברתי לילי בהרים של רומניה. עכשיו חזרתי מנסיעה נוספת כזו שבה חוויתי מאוד חזק ובאופן מודע את הבלבול שמייצר חוסר איזון בין רוח לחומר וכמה קל לי ללכת לאיבוד בעולם הרוח.




בזמן שהותי אצל חברתי אני יכולה להקדיש את רוב זמני לכתיבה. חברתי פינתה עבורי חדר מול נוף מהמם עם מיטה ושולחן כתיבה מול הנוף הנהדר של ההרים שמסביב וגם דואגת לכל מחסורי כולל כל הארוחות שלי.

כשאני בהרים היפהפיים של רומניה ובטבע הקסום שיש כאן, אני כולי מוקדשת לכתיבת הספר ולשמירה על הגוף שלי שתמורת הישיבה הארוכה בזמן הכתיבה דורש פעילות תנועתית מתאימה.


רוב הפעילות שאני עושה היא לטייל בנוף הנפלא של ההרים סביב ביתה של חברתי. בימים של גשם ובהפסקות קצרות אני מתרגלת יוגה, פלדנקרייז וטאי-צ'י שלמדתי במשך השנים. שזה גם כיף, גם מחזק את הגוף וגם מחזק את הנפש.

הטיולים הללו וכל העבודה עם הגוף מהווים עבורי סוג של חיבור לקרקע שמאזן את החיבור החזק שנוצר לי לרוח בזמן הכתיבה.
במהלך השהייה הבחנתי ב-2 דברים מעניינים שקורים לי ולא ידעתי להסביר לי אותם. האחד הוא בלבול שגורם לי לכך שקשה לי להיזכר במה שטוב לי בבית, והשני שכאשר איני כותבת אני חווה התקפות של פחדים שקשורים לחיים הרגילים שלי בבית.

רוב הזמן הכלתי את הפחדים אך בניגוד למה שאני מלמדת שחשוב להקשיב לפחדים ולשוחח איתם, לא בדקתי מה הם, ומה הם מנסים להגיד לי. שכחתי שהפחדים שלי פועלים לטובתי והם בעלי מסר חשוב עבורי. התנהלתי מולם בחצי התעלמות. היה לי טוב בכתיבה שלי ולא התאים לי להתחיל להתעסק עם הפחדים. בהמשך אף התחילו לי כאבים בחלקים התחתונים של הגוף כקשורים לחיבור לקרקע.

בימים הללו שלחה לי ביתי מסרים שוב ושוב שהיא רוצה שאהיה בבית, כאילו היא קוראת לי לחזור לעולם.
באחד הבקרים כשהתעוררתי הרגשתי מאוד חזק את הפחדים ולא היה לי כוח לקום מהמיטה. הפעם זה היה מספיק חזק כדי שאעצור, אגייס את כוחות הנפש שלי ואת הידיעה שיש לי את כל הידע והכלים הדרושים לכך ואבחר להפסיק להתעלם מהפחדים.
שאלתי בתוכי מי שולח לי את הפחדים? מה מטרת הפחדים? ומה המסר שלהם עבורי?.

התשובות הגיעו מיד.

החלקים שאחרים על האיזון שלי שלחו לי את הפחדים כדי להזכיר לי את הסכנה שבעולם הרוח וחשיבות החיים המאוזנים בין הרוח והחומר.



יום ראשון, 17 באפריל 2016

לשחרר את הטוב

הגעתי לאיזון שלי.
חיים שלווים, יש זמן לטפל, יש זמן לכתיבת הספר, אני מצליחה להוציא מידעון כל רבעון, יש זמן למנוחה ובילויים וזמן למשפחה.
אני והחיים התרגלנו זה לזה. איני רודה בעצמי יותר, מצאתי את הקצב שלי ונעים לי בתוכו.

ואז....
יום אחד משהו לא טוב לי, אין לכך מילים, אין לכך הסבר וזה גם לא קשור לאף אחד אחר.
כששואלים אותי מה קורה, אין לי הסבר, אפילו לשתף איני יכולה כי איני יודעת במה. תחושה לא טובה ואין מה לעשות איתה.

במהלך החיפוש אחר הסבר, פתחתי קלפים אינדיאנים ושם מצאתי את ההסבר הבא.
הכל הסדר, את עולה שלב, את במהלך של קפיצת תודעה.


מי ביקש קפיצת תודעה? דווקא עכשיו, אחרי שנים של עבודה, כשסוף סוף טוב לי.
מי ביקש קפיצת תודעה? מה רע לי היכן שאני נמצאת?

החלק הטוב הוא שחוץ מלהרגיש, אין לי באמת מה לעשות, להרגיש לא משהו ולחכות בסבלנות. נו,טוב, אז אני מחכה לקפיצת התודעה.

זה כמובן לא נשאר רק כך, הגיעו רגשות נוספים, פחדים, כעסים ושוב משום מקום, שום דבר שקשור לחיים.
ואז הגיע קלף שהודיע, את מתנגדת להתקדמות, שחררי את מה שהיה כדי שהחדש יוכל להיכנס לחייך.

אחרי מאות פעמים שעשיתי את זה בלי בעיה, מכיוון שהעבר לא באמת רציתי להישאר היכן שהייתי, הפעם נתקעתי. את הטוב הזה קשה לי לשחרר. לטוב הזה נקשרתי.

מי היה מאמין שגם לי זה יכול לקרות, שיהיה לי טוב שלא ארצה לשחרר כדי לגדול לטוב הבא?

בסוף ויתרתי ושחררתי ואז הגיעו לחיי כל מיני הרפתקאות, גם כאבים וגם מתנות, כאבים בנפש וכאבים בגוף שדורשים ממני התנהלות חדשה, למצוא ולהחליף ישן בחדש.

אבל איזה טוב קיבלתי? מה בעצם השתנה?
יום אחד ישבתי עם חברה חדשה וסיפרתי לה על חיי. הרגשתי משהו אחר, משהו מוזר.
כששיתפתי בקשיים שעברתי, בפעם הראשונה בחיי, זה אפילו לא כאב. זה הרגיש לי לא שייך אלי.

מתנות רבות כבר קיבלתי ואני עדיין בונה את האיזון החדש, הפעם זה מרגיש לי יותר קל.
נראה מה יגיע בהמשך, מקווה שהרבה טוב חדש.