יום שלישי, 28 במאי 2013

כוחה של האמפתיה



הזוגיות שלי עם בעלי היוותה מנוע התפתחות מרכזי בחיי. זוגיות של אהבה גדולה שבה גם האתגרים עצומים, דחפה אותי קדימה כל הזמן. לימדה אותי על זוגיות מאתגרת, על כוחה של אהבה ועל ריפוי זוגיות.

לפני מספר ימים אמר לי בעלי, אחרי כל מה שעברת, את עדיין לומדת דברים חדשים? אז כן אני לומדת כל הזמן וגם היום, הפעם השיעור הוא בכוחה של האמפתיה והשפעתה על חיי.

לפעמים קורה לנו שאנו עושים דבר שלא בכוונה ואדם אחר נפגע. מצב כזה מערער והרבה פעמים מבלבל. עם מצב כזה נפגשתי לאחרונה ושם התחיל עבורי מסע נוסף.



נפגעתי מאירוע תמים ללא כוונה מצד בעלי. במשך ימים הסתובבתי חסרת מנוחה. הוא אף ביקש מיד סליחה וזה לא הספיק. בשיחות בינינו ניסינו להבין מה חסר לי. ללא הצלחתי להבין מה חסר לי. הרי זה באמת היה לא בכוונה וגם נאמרה סליחה וגם ישבנו יחד וניסינו להבין וללמוד לעתיד. מדוע אני ממשיכה להרגיש לבד.



ניסינו להחליף תפקידים, זה לא היה לי קל, אבל אז פתאום הבנתי שמה שחסר לי זו אמפתיה. איני מחפשת להאשים ואיני מחפשת אשמים אבל ללא האמפתיה גם הסליחה הייתה ריקה, אני נשארת עם הכאב לבד.

הגילוי היה מדהים.






מהי בעצם אמפתיה?



אמפתיה זו נוכחות של אדם אחד עם האחר כשהאחר נמצא בקושי או כאב. קל לנו לעשות זאת שכאין לנו קשר לנושא אבל כשהקושי מאיים עלינו או שיש לנו אחריות על הכאב, להיות שם באמפתיה זהו אתגר גדול מאוד.

כאשר אנחנו פוגעים במישהו אחר בטעות לרוב אנחנו נסגרים, קשה לנו עם העובדה שפגענו באדם אחר.
אני גם אלך ואבדוק בתוכי כיצד זה קרה, אבקש סליחה ואשתדל שזה לא יקרה. מסתבר שזה לא מספיק.

כאשר נפגעתי גם הסליחה וגם הבדיקה איך למנוע את הפעם הבאה לא ניחמו אותי. משהו היה חסר.

לפעמים אנו ממציאים חוק שאם נקיים אותו הפגיעות יקרו פחות, אבל חוקים לוקחים את החופש וזהו נזק גדול.
אם כך מה עושים? מה ניתן לעשות כשיש כאב ואיננו רוצים לחנוק את המשך החיים שלנו בחוקים?


האמפתיה זו הוויה של שותפות ויחד, כשמישהו בכאב ואני איתו באמפתיה הוא לא נשאר בכאב לבד. אני פותחת את לבי וחולקת איתו את כאבו. עבורו היינו שם יחד, הייתי שם איתו. עבורי, חוויתי חלק מהכאב שיצרתי. זה קשה, גם להתחבר לכאב וגם לדעת שאני, גם אם לא במתכוון, פגעתי באדם אחר ויצרתי את הכאב.


הסכמה כזו לחוש חלק מהכאב שיצרתי מניעה בתוכנו תהליך שיעזור לנו להתנהל באופן אחר בהמשך. משהו בתוכנו, בתוך הנפש שלנו יתפתח ויגדל ואנחנו נשתנה בלי לדעת שמשהו בכלל קרה. אנו נמצא את עצמנו פועלים בחיים באופן אחר בלי להחליט על דברים שאיננו עושים ובלי לשים לנו ולאחרים חוקים שיגבילו את החופש שלנו.



ישנם מספר בעיות שקשורות ב"להיות באמפתיה" במצב כזה.
הראשונה היא שהרבה פעמים בן זוגנו לאירוע יברח בעצמו מהכאב ולא יישאר בו, ואז אי לנו עם מי להיות בכאב.
השנייה היא שהרבה פעמים הוא יאשים אותנו בכאב שלו ואנו נצטרך להתגונן ואז לא נוכל להיות איתו.
סיבה נוספת לקושי להיות באמפתיה היא שאנחנו נאשים את עצמנו. זהו גם ההסבר מדוע שיפוטיות אינה מאפשרת צמיחה.


במצבים אלו, גם אנו וגם בן זוגנו איבדנו הזדמנות לצמוח בעזרת הכאב ואותה התנהלות שקרתה הפעם תמשיך ותפגע בנו שוב ושוב. דבר נוסף שפספסנו זוהי חוויית הקירבה שנוצרת כאשר אנו חולקים כאב ביחד.




כשהאמפתיה הופיע הפעם בחיי, יכולתי ללכת אחורה ולהבין את הבדידות שחשתי שנים רבות. את המקומות שבהם אני חשה בדידות גם היום ועצרתי לשלוח אמפתיה לעצמי לכל אותם מקומות. הקסם של האמפתיה הוא שהיא יכולה לרפא גם אחורה. תנסו את זה.

עברתי על אירועי חיי ובדקתי היכן הייתי באמפתיה, היכן לא הייתי באמפתיה עם אחרים והיכן חסרה לי האמפתיה אלי. היו כאלו המון בחיי.

כשנפתח השער עלתה בתוכי אותה איריס שנשארה לבד עם הכאב בכל אותן שנים עצובה וכואבת שומרת על כל אותם כאבים שכבר מזמן חשבתי ששכחתי. אני מחבקת אותה ונמצאת איתה בכל אותם אירועים, אני באמפתיה איתה, אמפתיה מרפאה, ויש לי גם תודה לומר לה. בזכותה והמסע שעשיתי, למדתי לרפא בעזרת אמפתיה.

בזכותה למדתי לרפא זוגיות ע"י כך שאני מלמדת אמפתיה את בני הזוג.
אני עוזרת להורים לילדים רגישים מאוד בעזרת האמפתיה: להורים בקושי שלהם, לילדים בקושי שלהם, למורים וכל מי שמתמודד שם בקושי שלהם.
אני נותנת מקום לקושי והופכת אותו למורה ולכוח התפתחות.

אני נמצאת שם עם אותה אמפתיה, עם הילדים הרגישים מאוד, שהעולם דוחה, מבקש מהם להיות מישהו אחר, לא להיות מי שהם ופוגע בהם. אני נמצאת איתם באמפתיה עם הכאב העצום שלהם שאספו במשך כל חייהם ומבקשת מהם לסלוח לעולם על מה שהוא, על הבורות ועל אי ההבנה ולחזור לקשר עם העולם. לחזור להיות חלק מהעולם ובעזרת יכולותיהם המיוחדות, לעזור לנו לרפא את העולם, להיות כאן מי שהם באו להיות פה ולפעול למען עולם טוב יותר בכל דרך שמתאימה להם ובעזרת אמפתיה לסבל של כל מי שנמצא כאן.

כוחה של האמפתיה הוא בהכלה וריפוי של כאב, גם כאב של הווה וגם כאב של עבר.

משם צמחו גם שיטת "הזוגיות ההרמונית" וה"מפגש הפנימי".
תודה לך איריס של העבר, על הדרך ועל ההסכמה להיות בכל אותם אירועי חיים ולא לוותר על הכאב ועל ההתפתחות. תודה לך שעזרת לי להפוך למי שאני היום.


יום שני, 27 במאי 2013

עוד ילד עולה לי לתיכון


הילד שלי ילך לתיכון בשנה הבאה. זהו ילד שני, כבר עברתי את זה פעם.

אני פחות מפחדת מהפעם הראשונה, הצלחנו לעבור את זה במינימום נזקים, בעצם אני די בטוחה שיהיה בסדר.

עם זאת המצב מזכיר לי את הפעם הקודמת, את הפחדים, את הבעיות שהיו, את הקושי שהיה. והמלחמות, כמה מלחמות היו אז. כמה הייתי בודדה בתוך אותן מלחמות.

עם כל הניסיון והמקום הנהדר של הבת שלי הגדולה היום, עדיין אני מוצאת את עצמי בודקת את כלי הנשק שלי, האם הם מוכנים למלחמה?

הילד הזה שבחטיבת הביניים התקבל כל-כך בעדינות, כל-כך בהבנה, האם גם התיכון ישכיל לטפל בו כך?



למה הם זקוקים בשביל להבין במי מדובר ולתת לו את מה שהוא זקוק לו?

כיצד אני יכולה לתמוך בתהליך ואולי הפעם לא ממקום של מלחמה עם גדודי טנקים ששועטים להגן על הילד שלי?

האם הפעם תוכל חטיבת הטנקים שלי שירתה על כל מורה שניסה להפוך את הבת שלי למישהו אחר להיות עם פרחים בקנה?




הרבה שאלות ועם זאת השקט שבפנים מראה לי את הדרך שעשיתי ואת הניקיון שבתוכי בנושא מערכת החינוך.
אולי גם ההצלחה עם בתי מאפשרת לי להישאר בשקט ובבדיקה של המצב גם יחד.

בכל מקרה ברור שהשקט והניקיון הללו מאפשרים לי היום לעזור לילדים אחרים עם מערכת החינוך וגם לכתוב את המידעון והמאמר הקרובים בנושא "הורות לילדים רגישים מאוד".





אני רואה את ההורים של הילדים שאותם אני מלווה, את הכאב שלהם על מה שהילד שלהם עבר וברור לי שאותם לא משאירים לבד כפי שאני הייתי.

חברה אמרה לי , שהיום אנחנו עוברים דברים כדי להעביר את זה הלאה.

עבורי זו זכות גדולה לתמוך בהורים שמתמודדים עם ילדים רגישים מאוד ועם מערכת החינוך ולעשות את זה בלי לפגוע במיוחדות של הילד ובלי להעמיס עליו.








מאחלת לנו ולמערכת החינוך בשנים הבאות, הבנה והתפתחות ממקום של קבלת הילדים הרגישים מאוד בדיוק כפי שהם. יחס כזה יביא המון טוב לילדים למערכת החינוך עצמה ולעולם כולו.



בתמונות: ארצנו היפה, שמרי על ילדינו.

אמן!