את הבלוג הזה אני כותבת כדי לשתף את האנשים הרגישים ולפתוח להם הזדמנות להכיר את הנושא שיכול להקל על חייהם, לאלו שליוו אותי במסע לעצמי כדי להודות להם על הדרך שעשו איתי ולאלו שפגשו אותי במהלך החיים ולא הבינו את המוזרות שלי ואולי כפי שאני הרגשתי לא נוח איתם, הרגישו גם הם לא נוח איתי.
אני "אדם רגיש מאוד".
למה שמתי גרשיים? מפני שהיום "אדם רגיש מאוד" זה בנוסף למהות, גם מושג פסיכולוגי שמתאר חלק מהאנושות.
ב 1996 כתבה הפסיכולוגית ד"ר איילין ארון את הספר"אדם רגיש מאוד, לצמוח כשהעולם מציף אותך" וב 2011 הספר תורגם לעברית. באותה תקופה הייתי בקשר עם ביאטה שבון שהייתה בין אלו שקידמו את הוצאת הספר בעברית. הספר נכתב על בסיס של מחקר מדעי שהוכיח תדר שונה של מערכת העצבים של האנשים הרגישים מאוד. הספר מתאר את חוויותיהם של האנשים שנקראים כך את ההשפעה של זה על חייהם וכלים לשפר את איכות החיים ולהגיע למימוש הפוטנציאל העצום שגלום בהם. הספר כולל גם שאלון פשוט לזיהוי עצמי בנושא.
אחותי קנתה לי את הספר ליום ההולדת ה-50 שלי לפני שנה וחצי. בהקדשה היא כתבה לי שאני אדם רגיש מאוד ואפילו שאני יודעת את זה, כדאי שאקרא את הספר. באופן מסוים תמיד ידעתי שאני אדם רגיש, אבל עכשיו כשקראתי את ההקדשה שלה, הרגשתי משהו שונה, כאילו הבנה של עצמי באופן אחר ופתאום הרגשתי שהגיע הזמן לקרוא אותו.
קריאת הספר היא לא רק מידע נוסף, קריאת הספר היא חוויה והיא תהליך. זהו תהליך של זיהוי עצמי, של הבנה והשלמה עם האופן שבו חוויתי את חיי, עם האופן שבו החברה סביבי הגיבה אלי ועם ההשפעות של זה על איכות חיי ועל מי שהפכתי להיות.המקום הקשה ביותר להיות אדם רגיש מאוד היא החברה המערבית. חברה שבה אין מקום לרגש, שאין לו כבוד, זה כמו מקום של חושך עבורנו. חברה שבה אני שומעת "הכל אצלך מאוד", מאוד מטריד, מאוד מרגש, מאוד לא נוח, היא חברה שלא מקבלת את מי שאני כאדם רגיש מאוד.
כן עבורי הכול מאוד כי ככה, כפי שמוכח מהמחקר המדעי שהספר בנוי עליו, בנויה מערכת העצבים שלי, ככה אני אמורה להגיב עם מבנה פיזיולוגי כזה.
בספר היא מראה את האפשרויות שנפתחות לאנשים רגישים מאוד ואת התפקידים שהם מילאו בעבר: סופרים,אומנים, מטפלים, כוהנים... בעולם שלנו אלו המקצועות הפחות מוערכים והאנשים ה"מוזרים".
אם אתם שואלים את עצמכם מאין אני מביאה את המסקנות הללו, התשובה שלי היא, המקור הוא חוויית החיים שלי בחברה שלנו.
כאדם רגיש מאוד אני רואה יותר פרטים, אני מרגישה מאוד את התחושות של האנשים סביבי ואני מבינה דברים רבים לעומק. חברה שדומה לי הגדירה אותנו "דגי מעמקים". חוויית החיים הזו לוקחת אותי הרבה פעמים להתבונן על העולם, על העבר ועל העתיד בעיניים אחרות ולראות דברים אחרים. להיות אדם רגיש מאוד נותן המון יכולות ומתנות ועם זה להיות אדם רגיש מאוד זה לחוות את החיים מאוד חזק ומאוד מציף.
אני חייבת דילול, להיות עם מעט אנשים, להיות הרבה זמן לבד, לעבוד מעט, לצייר הרבה. אם אני ליד הרבה אנשים, אני זקוקה מיד לנוחה, אם איני מקשיבה לצרכים שלי, הגוף שלי מגיב מייד. לאורך השנים סבלתי כאבים כאלו ואחרים והפרעות בתפקוד הגוף. הגוף שלי מנהל לי את החיים וככל שאני יותר מקשיבה לעצמי ופחות לעולם, כך איכות החיים והבריאות שלי משתפרים.הספורט שעושה לי טוב זה יוגה, פלדנקרייז, שרירים טבעתיים, שיטות עדינות ואני עושה את זה כמעט כל יום. דברים יותר חזקים גורמים לי להרגיש רע במקום טוב, וזו לא עצלנות או סיבה אחרת, זה פשוט כי דברים אינטנסיביים לא מתאימים לגוף שלי. כשהייתי צעירה סביב גיל 20 והייתי יוצאת לטיולים קשים, הייתי מתעלפת.
במקום שאליו הגעתי היום עם הרגישות שלי, אני יכולה לסלוח לעולם שלא קיבל אותי, הוא לא ידע וגם היום עם כל הפתיחות, אנשים עוד לא יודעים מה לעשות עם אנשים כמוני. עם זאת גם היום להיות בחברה כשאני מרגישה את כל התגובות שאני מעוררת, גם הלא מדוברות, אלו שאנשים חושבים שהם שומרים לעצמם, זה לא פשוט והרבה פעמים גם לא נעים.
בעבר כילדה הייתי מאוד רגישה וביישנית, אני זוכרת כילדה קטנה שהיו צוחקים על הרגישות שלי ואת הפגיעה שזה יצר בי, ההתרחקות ואת התוצאה. כילדה חייתי הרבה בעולם הדמיון. המציאות הייתה לי קשה מלהכיל ועולם הדמיון הגן על הנפש שלי. בגיל 14 התחלתי להתקרב לעולם, פתאום הייתי בקבוצה, היו לי חברים, אבל מה שעזר לי זה מחסה של ציניות והרבה אגו. אלו היו ההגנות שלי על עצמי.
כחלק חשוב בתהליך ההתפתחות שלי ויתרתי על הציניות ועל חלקים רבים מהאגו שפיתחתי כהגנה. שוב נשארתי חשופה ושוב ברחתי לפינה כמו בילדותי. המעבר שלי למגורים במושב היוו את הבסיס לאפשרות הזאת. כאן רחוק מאנשים יכולתי בזהירות להתחיל ולחשוף את מי שאני ולחפש מקום חדש בחברה. התקופה שהייתי ב"משכן בשביל הנשמה" גם היא עזרה לי כשחוויתי שיש כאלה שיכולים לקבל אותי כמו שאני ללא ההגנות וגם פתאום לראות את הביטוי של היכולות האחרות שלי. גידול של 2 ילדים רגישים מאוד בתרבות המערבית הדורסנית, היה חוויה קשה במיוחד. המחיר שאני שילמתי על הרגישות שלי היה קשה, המחיר שלהם, בלתי נסבל. המלחמה שנלחמתי עליהם ובשבילם, עזרה להם לתת מקום לרגישות שלהם וליכולות שלהם כבר בגיל ההתבגרות. במקום לחכות לגיל 50 כדי להביא את המתנות שלי לעולם, הם עושים את זה כבר היום. גם שנות הסבל שלהם התקצרו בכמה עשרות שנים. הם יודעים מי הם ולמה הם זקוקים ויש להם את הלגיטימציה לבנות לעצמם את הסביבה שדרושה להם.
הזוגיות שלנו שעברה משברים רבים גם בגלל הרגישות שלי, הגיעה לטוב שהוא מעבר לכל דמיון, תוצאה של עבודה עצומה שעשינו שנינו ועקשנות להצליח לחיות ביחד באהבה גדולה כל הזמן.
בזכות היכולת שלי להרגיש את האחר ולדייק את המענה שאני נותנת לצורך הפנימי של אלו שמבקשים את הריפוי שלהם, מביא הריפוי שאני עוסקת בו היום, טוב גדול לאנשים שמגיעים אלי וגם בזמן שנחשב קצר,.
את התובנות שלי על העולם כפי שאני רואה אותו מנקודת המבט המיוחדת הזו אני כותבת במידעון שנשלח כל חודש, במאמרים שאני מפרסמת, בבלוג הזה ובאתר שלי, כדי לחלק את השפע הזה לכל מי שזקוק לו.
היום כשאני חווה את העולם ללא ההגנות ועם התובנות שמצטברות לי על העולם ועל החיים שלי, זהו עדיין אתגר ומאמץ להיות בקבוצה של אנשים, לפעמים אני גם מרגישה שזהו מאמץ לאנשים שסביבי להיות איתי. היום אני מחפשת דרך חדשה להיות בין אנשים ללא מאמץ ובאופן שימלא אותי ואולי גם פחות אפריע לאלו שסביבי.
בזמן האחרון יצא לי להשתתף במספר אירועים שהרגשתי בהם שלווה וקבלה ויצאתי מהם מחוזקת ואני מודה לכל מי שמעורב ביצירת האירועים הללו. ברור לי שההבנות על מי שאני עוזרות לי למצוא את מקומי בעולם. אני מזמינה את אלו שהם רגישים מאוד לצאת למסע הגילוי העצמי, זה משפר מאוד את איכות החיים ואת הטוב שאנו יכולים לחוות בעולם.
