בין יום השואה ליום הזיכרון

השבוע שבין יום השואה ליום הזיכרון, הוא שבוע קשה עבורי. כל השבוע אני מרגישה בתוכי מן כובד שמוציא לי את השמחה, ואני זקוקה להרבה זמן בשקט עם עצמי.

בעבר פשוט ידעתי וקיבלתי את זה. השנה התחלתי לשאול שאלות. נראה ששנת ה-50 שלי גורמת לי לשאול שאלות על דברים שעד היום קיבלתי. מן גיל התבגרות שני אבל יותר רגוע.

השאלות שהתחילו לעלות לי מאז יום השואה הן סביב השאלה של המהות. מהי המהות העמוקה של 2 הימים הללו. ברור שבבית הספר לימדו אותנו עליהם, אבל פתאום זה לא מספיק, אני מרגישה צורך לבדוק יותר לעומק. אני מרגישה שם דברים נוספים.

חשוב לי לדעת מה המטרות של ימי הזיכרון הללו ולראות האם אני מסכימה למטרות הללו והאם אנחנו באמת משיגים את המטרות.

ביום השואה נזכרתי בפסח. במצריים היה סבל רב לעם עם גזירות פרעה העבדות והשלכת התינוקות ליאור, היה שם גם סבל רב של המצרים, עשרת המכות והטביעה בים, והיה שם מעבר מעם עבדים לעם חופשי. מישהו חכם החליט שמתוך מה שהיה, ניקח את נושא החופש ונתרגל אותו כל שנה באביב. יציאה מחופש לעבדות. וגם קבעו טקס משפחתי לכך, ליל הסדר.

ביום השואה השנה שאלתי את עצמי, ומה אנו למדים מיום השואה? מה אנחנו אמורים לקחת ממנו. אני מרגישה כזה עצב שאני לא יכולה ללמוד ממנו כלום, רק להיות בעצב.

שאלתי את עצמי גם ומה עם יוצאי השואה, מה הם בשבילי, מי הם בשבילי, עמוק ברגש? ולא הייתה לי תשובה.

פעם הם היו בני המשפחה של רבים מאיתנו והיום? נראה שהיום הם מיעוט מוזנח ונטוש וחלקם בקושי מצליח לשרוד ולחיות. משהו נראה לי לא סביר.
מתוך ההתעסקות בנושא הבנתי שיוצאי השואה הגיעו לארץ, מתוך חורבן, מתוך מקום שבו רבים הלכו למות כצאן לטבח והם באו לכאן, לחמו על המדינה, הקימו אותה, הקימו דור זקוף וגאה, שנלחם על ארצו. הם הגיבורים שלנו.
ואז שאלתי את עצמי, מדוע מעולם לא ראיתי בהם את הגיבורים שלי?
והוספתי לשאול, אם כך מה המסר של יום השואה, לאיזו עבודה פנימית הוא מכוון? ולא מצאתי.
הייתי רוצה עבורי ועבור ילדי, לראות את גיבורי השואה, אלו שהיו שם והגיעו לכאן לבנות את המדינה, שיעמדו על הבמות וירגישו שהם הגיבורים שלנו. זה לא פיצוי, אבל לפחות זו הכרה בהם, בפועלם ובמה שהם עבורנו.
הייתי רוצה לתת ליום השואה תוכן כזה שייקח אותנו לעבודה פנימית, כזו שתעשה מאיתנו אנשים יותר טובים.
מי ייתן וזה יקרה.

על הגיבורים
גיבורים אינם יודעים שהם כאלו. הם יודעים שהם היו חלק מאירוע מכונן ומיוחד, אבל אינם יכולים לראות את זה כגבורה, אלא תפקוד טבעי במצב שהיה. מי שהופך גיבורים לגיבורים זו הסביבה שלהם, זו שהרוויחה מן המעשה.
האם שמנו את יוצאי השואה לגיבורים שלנו. לא, ראינו בהם חלשים ההולכים כצאן לטבח. זה מה שהם נשארו איתו, כאב של אובדן והרבה בושה.
מה שלנו יש לתת להם זה את המשמעות, את התקומה שהם הביאו איתם, מתוך העשן לתקומה, זה הם. כולנו יודעים שהצבעת האום על הקמת המדינה היתה תוצאה של השואה, של האובדן העצום. שיוצאי השואה נלחמו וחלקם נהרגו עבור מדינת ישראל.

אני מזמינה אותנו לראות בהם את הגיבורים שלנו, לתת להם להרגיש את זה ולדאוג להם בזקנתם.
אני מזמינה אותנו לתת ליוצאי השואה שעדיין חיים ביננו, את המקום הראוי בתקומת העם היהודי בארצו.
אני מזמינה אותנו לשמוע את סיפורם כל עוד יש מי שיספר.

ואולי, ביום השואה הבא, אני אחשוב על אלו שהגיעו משם, כגיבורים שלי, שתרמו בחייהם את חלקם להקמת המדינה שלי, וגם לחלק מהמוסריות והרגישות שלנו כעם למוסריות, וארגיש אליהם אהבה ותודה. אולי אז אוכל באמת להרגיש שיום הזיכרון לשואה הוא יום עם משמעות עמוקה עבורי.