לפעמים יש לי ימים מוזרים, יום בלי רגשות. כשאני מתבוננת פנימה, אין שם כלום, פשוט ריק. תדמיינו לעצמכם מצב שבו אין לכם שום רגש, לא שמחה, לא עצב, לא כאב, לא אהבה, מן כלום שמרגיש קצת כמו מוות. בהתחלה זה לא נעים ואפילו מפחיד .
הריק זה מקום שהרבה תהליכי התפתחות מובילים אליו ועם זאת חווית הריק היא חוויה מיוחדת ולא פשוטה.
למדתי את גדולתו של הריק כמקום שבו נמצאים כל הזרעים, המקום שבו נמצאות כל ההתחלות ושממנו נובטים כל הרעיונות, המקום שהוא כמו אמא אדמה, חשוך שקט וטומן בחובו את כל מה שצריך עבור ההתחלות של הצמיחה.
בפעמים הראשונות שחוויתי את הריק הייתי נלחמת בתחושה הזו בכל כוחי, אחר-כך למדתי לכבד אותה ועדיין הייתי מוצאת את עצמי נלחמת לא להגיע לתחושת הריק ואז רק כשהייתי מבינה שאני בדרך לריק, הייתי משחררת את ההתנגדות ומתמסרת.
היום מצאתי את עצמי ביום מוזר, התבוננתי וחשתי את הכלום, הבנתי שאני פשוט בריק, בלי להתנגד. ישבתי על הערסל ונתתי לעצמי להרגיש את הריק. אפילו יכולתי להודות לעצמי על כך שהפעם לא חוויתי את ההתנגדות והתמסרתי.
הייתי עייפה, אבל לא עייפות של שינה, פשוט עצרתי וחיכיתי ואז כשכולם הלכו לישון לאט לאט עלתה מתוכי משהו חדש.
לאחר יום שבו התכוונתי לכתוב מאמר וזה לא קרה, התחברו לי בלילה דברים שפגשתי בזמן האחרון ודברים שידעתי על עצמי. פתאום הייתי חייבת לכתוב, עוד לא ידעתי מה, וכשהתחלתי לכתוב זה פשוט הגיע ואז במשך כל היום למחרת המשכתי גם לכתוב וגם לקבל עוד ועוד מתנות מהעולם. הרגשתי מבורכת על התהליך שעשיתי, על התוצאות שלו ושאר המתנות שקיבלתי.
ברור לי שהרגל השבורה שלי עזרה לי הפעם להכנס לריק בקלות. לא היו לי צפיות, הייתי צריכה לנוח אז היה פחות על מה לריב עם עצמי. אני מקווה להאיט את הקצב גם בהמשך ולהתחבר לריק באותה פשטות ללא עזרה.
שתי מתנות נוספות שקיבלתי:
- הדבר שעלה בי הלילה, קשור לידע אינדיאני על חלק מהנשיות שנקראת "אוהבת כל הדברים" ועל כך אכתוב בהמשך.
- המתנה שקיבלתי למחרת קשורה לחוויה נדירה שחוויתי בבית הספר של בני ועם הצוות שמלווה אותו שם, גם על כך אכתוב בהמשך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה