צורת החיים בחופשת הכתיבה שבחרתי, בעצם נותנת לי זמן
נקי מדברים אחרים. באופן כזה אני יכולה להקדיש תשומת לב ולראות כיצד כל דבר משפיע עלי ומה הכי מתאים
לי לעשות, בעיקר בנושא הכתיבה.
אני רגילה לכתוב מאמרים. כאשר אני כותבת מאמר אני מסיימת אותו תוך פעם או
פעמיים. התגמול הוא כמעט מיידי. אני מתיישבת לכתוב וכשאני קמה יש מאמר כתוב.
בספר זה לא ככה, מדובר בספר גדול עם כמויות מידע גדולות וכשאני כותבת, איני מרגישה את ההתקדמות.
אני כותבת ועוד פעם כותבת ושוב ועדיין יש המון מה לכתוב. גיליתי שלא משנה כמה אני מתקדמת, אני נשארת עם תחושה שיש עוד המון וזה מרגיש לי כאילו תקוע, כאילו אני מכניסה המון אנרגיה לכתיבה אבל לא מרגישה התקדמות, זהו דבר שמחליש אותי.
כדי להתחזק או לפחות לקבל חזרה את האנרגיה שאני משקיעה בכתיבה, יש לי צורך להרגיש את ההתקדמות שלי בכתיבת הספר. אחרת התחושה היא שאני כותבת וכאילו אין התקדמות.
מאז שאני כאן ברומניה, אני מטיילת הרבה, גם כי יפה כאן וגם מפני שהחיבור לטבע
זהו מקור לכוח עבורי שכל כך חשוב לי לכתיבה. בנוסף זה חשוב לי גם כדי לחזק את הגוף בשביל שעות הישיבה הארוכות בזמן הכתיבה.
כל
יום אני בוחרת לי מסלול לטיול. כאשר יש לי מסלול ארוך, אני מחלקת אותו לחלקים כדי
לדעת היכן אני יחסית למסלול ולראות את ההתקדמות שלי. בהתחשב בכך שרוב המסלולים כאן
הם של עליות בזווית שבין 30 ל60 מעלות, הידיעה שהתקדמתי ממלאת אותי שמחה וכוח להמשיך.
אני גם רואה איך מיום ליום אני מצליחה להגיע למקומות יותר גבוהים ועם פחות ופחות מאמץ.
עבור הכתיבה פיתחתי שיטה מקבילה למה שאני עושה בטיול. התחלתי לסמן
כל יום כמה עמודים היו לי בסוף היום הקודם ואני בודקת בסוף היום החדש לאן הגעתי. עכשיו
אני רואה את ההתקדמות שלי באופן ברור מול העיניים. לשלב הכתיבה הנוכחי, הדרך הזו
מחזקת אותי.
בטיול היום הלכתי לכיוון חדש, שלוחה של ערוץ נחל. בעודי פוסעת לאורכו שמעתי רחש מהגדה השנייה של הנחל. הרמתי את עיני ולפני ניגלו זוג צבאים משוטטים להם ביער. מטיילים, עוצרים, מתבוננים וממשיכים בדרכם.
בקלפים האינדיאנים
צבאים מסמנים אהבה ו-2, זה זוג. מתאימים לי מאוד זוג הצבאים הללו לספר שלי על זוגיות.
עם כוחות חדשים חזרתי לי לחדר ושבתי לכתוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה