ראש השנה מגיע, גם הוא סוג של פיסגה. חצי שנה מטפסים
אליו וחצי שנה יורדים ממנו.
החלק של הטיפוס לקראת ראש השנה לפעמים כרוך בהכנות
כמו, ניקיון ובישולים ולפעמים כמו הפעם הזו בשבילי, זהו טיפוס אל המקום הטוב ביותר בתוכי.
כמו תמיד אני חווה את העולם סביבי מחובר אלי ומשתתף
איתי, ואותי כמו חלק מן הטבע הזה שקיים כאן למולי, החיות שסובבות אותי, הפרחים והאנשים.
למשל, אלו שאני מתארחת בביתם, שפתחו את ליבם וביתם
עבורי, אצלם, אני נחה, עובדת, כותבת, והם שם תמיד נכונים לקראתי.
מי ייתן וליבי יפתח כלבבכם ואדע להעריך את מה שיש לי
כפי שאתם יודעים להעריך כל יום מחדש את מה שיש לכם.
ניתן לומר עליכם שעשירים אתם:
באהבה, בשמחה ובראיית השפע שסביבכם, בתוך אותה פשטות וצניעות שבה אתם חיים.
כתבתי שראש השנה זו פסגה ובדרך אליה אני מטפסת בתוך
הנפש שלי.
עם כתיבת הספר ובדיוק היכן שבספר כתוב "ייעוד",
עולים בי כל הזמן פחדים. הפחדים האלו הם
החושך שלפני עלות השחר.
יש פחדים מכל הסוגים ומכל המינים. יש כאלו לגמרי דימיוניים,
אחריהם מגיעים הפחדים מן העבר ואחריהם אלו של העתיד. כל פחד ומקומו בשרשרת הפחדים.
לפעמים עוברים עלי לילות שלמים של פחדים שנאספו בשנים
האחרונות, כשלא מצאתי את הזמן והכוח להתפנות אליהם. עכשיו הם עולים, מאירים את
לילותי, ואני יודעת וכתוב גם בספר שאני קוראת עכשיו "אלו הם השדים שאינם
אוהבים אור והם בורחים ובכך מפנים לאור מקום".
גם כשאני נמצאת על ראש ההר, הפחדים מגיעים, והם
מפחידים אותי,אבל עד גבול מסוים, אני איני נסחפת איתם. אני מפחדת ועם זאת באותו
הזמן גם יכולה להתבונן בפחדים מהצד ולהבין את תפקידם בתהליך שלי, אז זה הרבה פחות
מפחיד.
עכשיו כבר איני מתבלבלת, איני חושבת שהפחדים הם המסמנים את דרכי. ההפך הוא הנכון,
הם מסמנים את הדרך שבה איני רוצה ללכת, הם מראים לי ממה עלי להיזהר, היום כשאני
יותר חזקה אני כבר יכולה לבחור לאן אני פונה ממקום של בחירה חופשית.
כל מה שעלי לעשות הוא להתבונן בפחדים בלי להיבהל, לומר
להם תודה שהייתם, תודה שאתם הולכים ותודה על כך שבקרוב אתחיל שנה חדשה עם נוף אחר
בתוכי. הרבה יותר ברור ומואר ללא כל הפחדים הללו.
גם הגוף שלי מגיב לפחדים, ולכל אחד מהם יש לו את
התגובה המתאימה.
עכשיו כשאני לומדת את הרפואה הגרמנית החדשה, לראשונה אני מבינה גם את השפה של הגוף שלי. זהו סוג של קסם עבורי והתרגשות גדולה.
שנה חדשה, שפה חדשה, הרפתקה חדשה ופסגות שמחכות לי.
העבר אשליה העתיד גם כן ברגע שהבנה זו משתררת הפחדים נעלמים ואם לא אז לא נורא
השבמחק