לשחרר את הטוב

הגעתי לאיזון שלי.
חיים שלווים, יש זמן לטפל, יש זמן לכתיבת הספר, אני מצליחה להוציא מידעון כל רבעון, יש זמן למנוחה ובילויים וזמן למשפחה.
אני והחיים התרגלנו זה לזה. איני רודה בעצמי יותר, מצאתי את הקצב שלי ונעים לי בתוכו.

ואז....
יום אחד משהו לא טוב לי, אין לכך מילים, אין לכך הסבר וזה גם לא קשור לאף אחד אחר.
כששואלים אותי מה קורה, אין לי הסבר, אפילו לשתף איני יכולה כי איני יודעת במה. תחושה לא טובה ואין מה לעשות איתה.

במהלך החיפוש אחר הסבר, פתחתי קלפים אינדיאנים ושם מצאתי את ההסבר הבא.
הכל הסדר, את עולה שלב, את במהלך של קפיצת תודעה.


מי ביקש קפיצת תודעה? דווקא עכשיו, אחרי שנים של עבודה, כשסוף סוף טוב לי.
מי ביקש קפיצת תודעה? מה רע לי היכן שאני נמצאת?

החלק הטוב הוא שחוץ מלהרגיש, אין לי באמת מה לעשות, להרגיש לא משהו ולחכות בסבלנות. נו,טוב, אז אני מחכה לקפיצת התודעה.

זה כמובן לא נשאר רק כך, הגיעו רגשות נוספים, פחדים, כעסים ושוב משום מקום, שום דבר שקשור לחיים.
ואז הגיע קלף שהודיע, את מתנגדת להתקדמות, שחררי את מה שהיה כדי שהחדש יוכל להיכנס לחייך.

אחרי מאות פעמים שעשיתי את זה בלי בעיה, מכיוון שהעבר לא באמת רציתי להישאר היכן שהייתי, הפעם נתקעתי. את הטוב הזה קשה לי לשחרר. לטוב הזה נקשרתי.

מי היה מאמין שגם לי זה יכול לקרות, שיהיה לי טוב שלא ארצה לשחרר כדי לגדול לטוב הבא?

בסוף ויתרתי ושחררתי ואז הגיעו לחיי כל מיני הרפתקאות, גם כאבים וגם מתנות, כאבים בנפש וכאבים בגוף שדורשים ממני התנהלות חדשה, למצוא ולהחליף ישן בחדש.

אבל איזה טוב קיבלתי? מה בעצם השתנה?
יום אחד ישבתי עם חברה חדשה וסיפרתי לה על חיי. הרגשתי משהו אחר, משהו מוזר.
כששיתפתי בקשיים שעברתי, בפעם הראשונה בחיי, זה אפילו לא כאב. זה הרגיש לי לא שייך אלי.

מתנות רבות כבר קיבלתי ואני עדיין בונה את האיזון החדש, הפעם זה מרגיש לי יותר קל.
נראה מה יגיע בהמשך, מקווה שהרבה טוב חדש.