מאז שנשברה לי הרגל נכנס לי משהו חדש לחיים.
אני עושה פחות סידורים ופחות מתרוצצת ומשהו בניהול הזמן שלי נפתח והשתנה. מן חלון כזה שאפשר להתבונן בו על החיים.
לפני כן עצרתי ועשיתי מדיטציות כל יום, עבדתי בחצר ופיתחתי את המקום שלי והיה לי כיף גדול, הרגשתי כמו ילדה קטנה וסקרנית שהעולם מרגש אותה ולא רוצה ללכת לישון. עם השבר ברגל והעצירה נולדה איכות אחרת, איכות שנוצרה מהורדת הקצב, שיש בה ממש עצירות במשך היום. כמי שאוהבת להתבונן על החיים, קיבלתי מתנה חדשה.
לפני שנשברה לי הרגל, נכנסתי פנימה לגברי והנשי שלי, וראיתי את הגברי עייף ועצוב. שאלתי אותו למה? והוא ענה שהוא עייף. זה היה לי מוזר כי אני הרגשתי מלאת שמחה והתלהבות בעשייה ולא הבנתי על מה מדובר.
הייתי יוצאת לסידורים וממשיכה עוד ועוד ומאושרת, ממש מכורה למחיקה של השורות ברשימות של "צריך לעשות".
מאז שהרגל עצרה אותי, התחלתי להרגיש את העייפות. הרי מרוב שמחה, אפילו ישנתי מעט.
מרוב שמחת עשייה, עשיתי המון אבל לא הגעתי כמעט לכתוב וזה היה משהו שמאוד רציתי.
אני יושבת ומתבוננת על החיים שלי ועל החיים של האנשים שאני אוהבת, ומגלה שאנשים סביבי עסוקים ואפילו מאושרים אבל מרגישים שאין להם זמן לדברים שחשובים להם. אותה תחושה מבלבלת שלי הייתה לפני שהרגל עצרה אותי.
יש כל-כך הרבה מה לעשות, ויש גם דברים חשובים וגם דברים דחופים וגם כל-כך הרבה צרכים.
בהקשבה לקולות הפנימיים אני מגלה כל פעם את כמות הצרכים הפנימיים השונים שיש לנו ואת הגיוון שיש בתוכנו. נראה לי שאני הקשבתי לחלק מהקולות הללו, אלו שהייתי רגילה להקשיב להם ומקולות פנימיים אחרים התעלמתי. יתכן שהתעלמתי כי פחדתי, או שלא עצרתי באמת להקשיב לאלו שלא הכרתי קודם, כמו הצורך לכתוב שהתעורר בשנה באחרונה.
כשפגשתי את הגברי שלי עצוב, אחד הדברים שהוא אמר לי זה שחסר לו מפגש עם חברות, וחסר לו בילויים. את זה לא הבנתי. הרי היה לי כל-כך טוב, ממש לא הרגשתי את הצרכים הללו. היום בעצירה, אני יכולה להרגיש את הצרכים הללו בתוכי ולשמוע את הקולות הפנימיים שמבטאים אותם.
אני גם רואה את זה קורה לחברות שלי. גם הן לא יכולות לעצור. הן רוצות והן צריכות את החברות, אבל אינן יכולות לעצור. בעצם רובנו כבר שכחנו כמה זה טוב וחשוב לנו להיפגש. את הקול הזה אנחנו מדחיקות.
אני מבקשת שגם אחרי שהרגל תבריא, אני אעצור מספיק כדי להתבונן להקשיב ולאזן בין הקולות הפנימיים שליף כך שאוכל ליהנות מהשפע והגיוון שניתן לנו דרך המילוי של כל הצרכים השונים שלנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה